דו-שיח

פרופ׳ עדנה אפק, חוקרת ספרות, תרבות ולשון, משוררת ואשת חינוך


דּוּ-שִׂיחַ



תְּחִלָּה הָיוּ שְׁנָיִים


גְּבֵהִים אֵל מוּל שָׁמַיִם.


דּוּ-שִׂיחִים.


צְמֵחִים, שְׂמֵחִים.


עַד שֶׁהִתְחִילוּ הַטְּרוּנְיוֹת


תְּלוּנוֹת, תָּמִיד תְּלוּנוֹת:


מַסְתִּיר לִי אֶת הָאוֹר


גּוֹזֵל מִמֶּנִּי מַיִם


לֹא רוֹאִים אֶת הַשָּׁמַיִם.





וְהַמִּגְרָשׁ נִמְכָּר:


דּוּ-שִׂיחַ שֶׁל נַדְלָן.


גּוּרְמֶה עָנוּד


הוֹפִיעַ אָז קַבְּלָן


חַד- שִׂיחַ לְשׁוֹנוֹ שְׁתוּקָה


עָקוּר מֻטָּל לְלֹא תְּלוּנָהּ.