ד"ר ניצה דורי, ראש החוג לגיל הרך במכללה האקדמית הדתית לחינוך "שאנן"בחיפה ומרצה לספרות ילדים
יהודית דישון ומאיה פרוכטמן, שלוש עצות חכמות, עיבוד מן המקור העברי (המתורגם מן הערבית) של כמה מסיפורי כלילה ודִמנה (המתרגם אינו ידוע). הוצאת צור-אות, ירושלים 2020, 63 עמודים. ציורים: דיניס אוגלובלין.
בסוף הספר: הסיפור "גלגולו"שכתבו המחברות תחת הכותרת: אחרית דבר.
אין דבר נוסטלגי ואהוב עלי יותר מספרות עממית – פתגמים, אגדות, מעשיות, שירים, אלגוריות ומשלים, שהם מבחינתי פאר היצירה של הספרות העממית. ספרות עממית עברה אלי בילדותי עם ניחוח של פעם, ספרות שיש בה תיאור תקופות עתיקות, שמחזירה אותי אל חיקה החמים של סבתא, דוברת לאדינו המספרת לי סיפור בעל פה, בשעה שאני צוללת לעולם של דמיון – ריחות, קולות וטעמים. בעברי הייתי גננת עשרים שנה בעיר נתניה והייתי הראשונה להציע לחברותיי הגננות תכנית לימודים בגן בנושא משל ונמשל, תכנית שלא הייתה קיימת עד אז בקרב הגננות שדבקו בתכניות קיימות לפי לוח השנה העברי. הדרכתי גננות כיצד להכין דמויות גדולות של בעלי חיים מתוך המשלים, כיצד לספר מידי יום משל אחד וכיצד לאורך כל היום לעבוד עם הילדים על המשל היומי – חרוזי מלים, מלים נרדפות, המחזת המשל והכנת תערוכה של דמויות מן המשלים שהכינו הילדים וההורים בבית מחומרים שונים. בעל התניא (ר'שניאור זלמן מלאדי, 1745 – 1813) מבאר שהתורה כולה היא משל קדמוני שנכתב בצורת משל ונמשל. חכמתו של שלמה המלך היתה להמציא משל על כל אירוע ועל כל עניין בכח ההמחשה. ומי שזכה להבין את נמשלו של המשל, זכה לחלקיק מתוך חכמתו הגדולה של שלמה המלך. אם כך, יתרונם הגדול של המשלים הוא שבכוחם להחכים את המאזין להם. גדולי ישראל ידעו אף הם את הכוח העצום הטמון במשלים כדי להעביר מסרים ונהגו לתבל את כתביהם ואת דבריהם לקהל הרחב במשלים. כך עשו הבעל שם טוב, המגיד מדובנא, הבן איש חי ועוד רבים אחרים.
מיזם יקר מפז לקחו על עצמן שתי חוקרות ספרות ימי הביניים ולשונה, יהודית דישון ומאיה פרוכטמן, להביא את אוצר המשלים שנכתבו בימי הביניים לילדי ישראל בשפה ברורה, באיורים מרהיבים, בניקוד מואר ומזמין, בסיפור שהוא מעין שירה ובשירה שהיא מעין חידה ובחידה שהיא מעין מטפורה, בעיבוד המתאים כמעט לכל גיל ולכל רמה החל מילדי גן טרום חובה וגן חובה ועד לאדם הבוגר הקורא בהם ולשלב בהם את כל מטעמי הספרות העממית – חריזה, דיאלוג, עימות, קונפליקט, התרה, פתרון, ניגוד בין דמויות, פתגמים סמויים וגלויים, שירה והפקת לקחים. בניגוד לספרות ילדים עכשווית הפונה לקהל יעד מוגדר, קרי ילדים, המשלים מדברים אל לבו של כל אדם מרגע שליטתו הכמעט מלאה בשפה עד זקנה ושיבה. המשלים בספר הם ברובם משלי חיות שיש בהם מסרים דידקטיים ואשר מדברים אל נפש הילד באמצעות "הרחקת העדות"– לא מדובר באנשים צבועים, טיפשים, חכמים, טובים או רעים אלא בחיות, וכאשר העדות מורחקת, קל יותר להטמיע מסרים חינוכיים ומוסר השכל כי "זה לא אני, זה הם", אבל בתת מודע זה מאד אני וזה מאד משקף את המציאות האנושית המורכבת בה אני חי, ושאין במאגר אוצר המלים שלי לבטא מורכבות זו. כל משל ומשל בספר לא נותן לילד פתרונות למצוקות היום-יום שלו, אלא נותן לו ממד נוסף, נקודת מבט נוספת למחשבה ולהתבוננות על המצוקות שלו, תוך מתן רעיונות סמויים לפתרון קשייו החברתיים וההתפתחותיים כפי שהוא לומד מאותם בעלי חיים מואנשים במשלים.
העבודה האדירה והמהדירה הנפלאה של יהודית דישון ומאיה פרוכטמן בעיבוד משלים מימי הביניים לילדים, עבודה נקייה ואמיתית ההופכת את המשלים לחלק אינטגרלי מעולמו של הילד, מלווה לאורך כל הספר בהתעמקות ברבדים רבים ובפנים הרבות של כל משל, ובהתממשות רעיון עומק הלוקח רעיון סטנדרטי בחינוך ילדים ומגביה עמו עוף להנחלת מסרים תת הכרתיים גם אם אין הם מבינים עד הסוף את הסימבוליקה של המשל.
ספרים קודמים בסדרה זו של דישון ושל פרוכטמן מתוך ספרות ימי הביניים העברית הם "תעלולי חבר הקיני", שהם סיפורים מעובדים לילדים מספר תחכמוני לאלחריזי, "משלים על שועלים ועל חיות אחרות"המעובדים מתוך הספר משלי שועלים מאת ברכיה הנקדן ו"מעשיות חכמות על אנשים ועל חיות"המעובדים מתוך ספרו של הרופא והסופר יוסף אבן זבארה, ספר שעשועים. אסיים בציטוט מתוך אחד המשלים בספר, משל שכותרתו היא גם כותרת הספר – "שלוש עצות חכמות":
וְאֵלּוּ הֵן שְׁלוֹשׁ הָעֵצוֹת שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לָכֶם – הָרִאשׁוֹנָה, אַל תִּבְכּוּ עַל מָה שֶׁאָבַד לָכֶם. הַשְּׁנִיָּה, אַל תְּבַקְּשׁוּ מָה שֶׁלֹּא תּוּכְלוּ לְהַשִּׂיג בִּשְׁבִילְכֶם, וְהַשְּׁלִישִׁית - אַל תַּאֲמִינוּ בְּמָה שֶׁלֹּא יִתָּכֵן. שָׁלוֹשׁ עֵצוֹת אֵלּוּ אֵין כְּמוֹתָן, וּבִרְבוֹת הַיָּמִים תְּגַלּוּ אֶת חֲשִׁיבוּתָן.
העצות הללו, ששלושתן מתחילות עם מילת השלילה "אל"שיש בה יותר בקשה ותחינה מרוככת מהמלה "לא"משלימות את פזל תורת המשלים כולה (כמעט) , לא לחינם נבחרו לשמו של הספר כולו. הן מעטרות את ספרן של דישון ופרוכטמן באור יקרות ומסקרנות את הקורא הצעיר לדעת מהן אותן שלוש עצות חכמות ואלו עצות נוספות מצפות לו בהמשך.
