ד״ר שולה אברמסקי, מכללת גבעת ושינגטון
תוצאותהנאוםשליהודה: בר'מד, טז, יח–לד
מתוך: שולה אברמסקי, נאומי מנהיגים באוזני מנהיגים: רטוריקה ומנהיגות במקרא, הוצאת כרמל, ירושלים תש״ף 2019, עמ' 468–471
נאוםיכוללשנותאתדעתושלמאזיןרקאםדעתואיננהמגובשתבנושאהנאום, אםעודנומתלבטאואםישלורקהעדפהקלושהלאיזהכיוון. לעומתזאתכאשרכברמגובשתדעתושלמאזין, המרבשיכולנאוםלעשותהואלתתלהחיזוק, וגםזאתרקאםהואבכיווןדעתושלהמאזין.[1] נראהאפואכימשימהבלתיאפשריתניצבתבפנייהודה. ליוסףישדעהמגובשתנגדיהודהותשעתאחיהם. דעתוהיאשהםאנוכייםורצחנייםועלוליםלהרוגאתבנימין. איךיצליחיהודהלהבקיעבנאומואתחומתהדעותהקדומותהמקיפהאתליבושלהמאזיןולשנותאתדעתומןהקצהאלהקצהבלישהואיודעשעליולעשותכן? והינה, הפלאופלא! אף־על־פישמיועדתהפנייהאלנמעןא[הנמעןהגלוי– המשנהלמלךמצרים],משתכנעממנהדווקאנמעןב[הנמעןהסמוי– יוסף, אחִיהנואם], ואף־על־פישמגובשתדעתנמעןבלרעתהנואםואֶחיוהואמשתכנעלטובתאֶחיוומוצאםזכאיםלהתוודעות.
מהןהסיבותלכך?נאומושליהודהמהווהחריגהחיוביתמציפיותיושלמאזיןב. חריגהחיוביתנוצרתכאשריוצרנואםרושםטוביותרמןהמצופהממנו,[2] וככזאתהיאמקדמתשכנוע.[3] יוסףמצפהלנאוםגרועמבחינהמוסריתוהינהנישאלפניונאוםטובמןהבחינההזאת. יוסףמצפהכיבשלההרשגבהביניהםלאימצאבנאוםדברמשותףעםאָחיו, והינה, מתבררלוכימאחרשגםהואוגםהנואםהשתנובמהלךעשריםושתייםהשניםשנקפומאזראוזהאתזה, הםחולקיםדאגותוערכיםמשותפיםוהםכיבודאבוערבותלאח. לאזואףזו. שניהםעושיםקטסטרופיזציהשלמצבשנתוןבואותוהאח– בנימין– ומוכניםלעשותהכולכדילהבטיחאתשלומו. אומנםכלאחדמהםעושהזאתלפידרכו: יהודהצופהאתהרעמכולבמצבשבויישארבנימיןעםהמשנהלמלך, ויוסףצופהאתהרעמכולבמצבשבויישארבנימיןעםאֶחיו. לפיכךמטרתהנאוםשליהודהבפנותואלמאזיןאהיאלשחרראתבנימיןמעבדותלמאזיןאולאפשרלולעלותעםאֶחיואלארץכנעןאלאביהם. לעומתזאתתוצאתהפנייהמבחינתמאזיןבאיננהלשחרראתבנימיןמעבדות, שהרימעולםלאהתכווןשיהיהבנימיןעבד, אלאשיישארעימובמצריםכאישחופשי. רקכך, הואסובר, יהיהבנימיןחופשיבאמת, כירקכךיעלהבידולהגןעליומפניאֶחיו, וכךיחיהלצידובכבודמלכים. לאחרשיעלואחיהםלשלוםאלאביהםיתוודעאליוואזיחלוחייהםהמשותפיםשלשניהאחיםיחדיו. יתרעלכן, יוסףמצפהלנאוםאנוכייותחתיוהואשומענאוםמלארגש, אמפתיהוהתחשבותבזולת. לאעודמנהיגותשמקורהבכוחניותאלאמנהיגותשמקורהבהקרבה. לאעודהתעללותבחלש, אלאבחירהלהיותהחלש. יוסףרואהביהודהמנהיגהרואיהעומסאתגורלכלהמשפחהעלכתפיוומתנדבלקבלעליובלבדאתהגורלהמר, ובלבדשאישמחבריההאחריםלאייפגע.
נראהשהאסטרטגיותשהשתמשבהןיהודהבנאוםהמיועדלמאזיןאפעלואתפעולתןדווקאעלמאזיןב. בנאומומבקשיהודהלהבנותאתהמציאותמחדשלמאזיןא, ונמצאכיבבלידעתהואמַבנהאותהמחדשלנמעןב, וכפועליוצאמכךהואמַבנהמחדשגםאתיחסואליה. במציאותהחדשהשחושףהנואםבפנימאזינוהאחיםאינםעודאותםאנשיםרעיםשהיו. היותשכך, הגיעההעתלשנותאתהגישהאלהסכסוךהממושךשבינולבינם: מןהראוילפותרו. בבלידעתמַבנההנואםבמאזיןגםתחושתביטחוןלגבימצבושלבנימיןכשהואמצויבחברתהאחים. גםהאסטרטגיהשלהפנייהלרחמיםפועלתאתפעולתהעלמאזיןב. הנואםסוברלתומוכיעליולמצואמסילותלליבושלהמאזיןשהואאדםזר, ועלכןהואמרבהמלל, מעלהטיעוניםמגוּוניםומשתמשבסוגירטוריקותשונותובאסטרטגיותובטקטיקותמרובות. כךאולימשהומכלמהשיאמרייגעבלבבו; כךאולייגלההמאזיןמעטרחמיםכלפימשפחהשמעולםלאשמעעליהואשרלמעשהלאאמורלהיותלוכלענייןבה.
כלהאמצעיםכשריםבעיניהנואםכדילעוררבמאזיןרחמיםעלהמשפחהכולה, אפילו"שליפת"זכררחלבאמצעותהמילים"אִמּוֹ"ו"אִשְׁתִּי"מ"מחסןהחירום"לנרטיביםוסמליםשלכאבושכולמשפחתיים. במציאותהייתהרחלצרתהשלאימו. בחייהגרםעצםקיומהולאחרמותהגרםעצםאינותהלחייההאומלליםשלאימושלהנואם. בעטייההייתהאשתוהדחויהוהשנואהשלאביהם. אךדברמכלאלהאיןהנואםאומר, אלאהואמדברעליהדווקאבכבודובחמלה, ואיןהואיודעכיבדברוכךעלרחלהואמעלהלפניהמאזיןהאמיתיאתזכראימושלושנלקחהממנובחטףוהואילדרךבשנים, שיתוםהיהואיןאם, אביוכאלמן. בדבריוהואמעורראתרחמיהמאזיןהאמיתיעלכלמשפחתוהקטנה: עלאימושמתהבדמיימיה, עלאביושהתהלךמאזכמישחסרממנוחלק, עלאחיוהקטוןבנימיןשגדלכלימיובליאםולאחרזמןגםבליאחיוהגדול, ויותרמכולעליושנתייתםמאימו. כךגםבהציגיהודהאתמשפחתוהמורחבתכמשפחהשַׁכולהובדברובכאבעלהאחהנעלם. בהציגוכאֵבמשפחתיעלהאחהזה, מעוררהנואםאתרחמיהמאזיןעלעצמו, עלגורלובנעוריו, עלשנתלשממשפחתוהקטנה. הואמעוררבואתהרחמיםגםעלאביוהסובלמחמתהיעלמו, ובראותואתכאבושלאָחיוהנואםעליו, עליוסף, כאֵבהנראהלואמיתי, אותנטי, הואמעוררבורחמיםגםעליו, עלהנואםהסובל. הואנוכחלדעתכיערךהאחווההואעתהערךמשותףלהם. שיקוםהאתוסבנאוםמקיםלתחייהגםאתהלוגוסוהפתוסהאבודיםשבו.
מצדאחד, כמושאומראריסטו, דעתהקהלעלהנואםמשפיעהעלדעתועלהנאום, והדבראכןמלכתחילהמעמידאתהנחיצותבנאומושליהודהבסימןשאלה. אךמצדאחר, כמושאומרפרלמן, דעתושלהקהלעלהנאוםמשפיעהעלדעתועלהנואם, בהיותהנאוםפעולהשלהנואם, פעולהשהואאחראילה.[4] לפיכךחרףדעתוהקדומהשליוסףעליהודהדווקאהנאוםהואשמשנהאתדעתועליוועלהאחיםובעקבותיוהואמוצאאותםזכאיםלהתוודעות.
בנאומוחותריהודהלפתרוןהסכסוךעםמאזיןא, והינהגםמןהבחינההזאתישלנאומותוצאותמוצלחותמעללמשוער. בנאומומביאיהודהאתמאזיןבלרצוןלפתוראתהסכסוךארוךהשניםעםאֶחיוולאחותאתהקרעביניהם. קודםכלפותרהנמעןאתהסכסוךבינםלבינוכנמעןאואזהואפותראתהסכסוךבינםלבינוכמאזיןב. המעשהשעושהיוסףכדילסייםאתהסכסוךהממושךבינוכמשנהלמלךלבינםכקוניתבואהמארץכנעןהואהפיכתולעיניהםההלומותממאזיןאלמאזיןב, היינוההתוודעות. המעשהשהואעושהכדילסייםאתהסכסוךבינוכיוסףלבינםכאֶחיוהואהבטחתולהםשמעתהלאיאונהלהםכלרע, וכימעתהידאגלהםהואבארץמצרים, היינומעתהיהיההואמנהיגםולאיהודה.
הערות
1.רבובסקי, ערכיותאלקטורלית, עמ' 51-50, 91, 127.
2.שם, עמ' 46.
3.פפאו, "ויכוחיםפנים־מפלגתיים", עמ' 688.
4.פרלמן, הלוגיקההמשפטית, עמ' 114.