לא יכבו להן את הגחלת: בנות צלופחד

 הרצל חקק, משורר

בנות צלופחד, דיקלה לאור

לֹא יכַבּו להן את הגחֶלת     

דְבר האשה החכמה מתקוֹע, אשר התחננה על נפש בּנה, ״וכִִבּו את גחַלתי אשֶר נשאֲרה, לבלְתי שׂום לאישִׁי שֵם ושאֵרית על פְּני האדמָה״. שמ״ב יד,ז 

״אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר״, בנות צלפחד, במדבר כ״ז,ו-ז 

״כן בנוֹת צלפחד דובְרות״

הֵן זָכְרוּ אֶת אֲבִיהֶן, מִשָּׁמַיִם מִתְבּוֹנֵן.

בְּצַעֲרוֹ בִּקֵּשׁ לָהֶן מִחְיָה וְחֹם, הִתְחַנֵּן.

כֹּה סָבַל, גִּדֵּל חָמֵשׁ בָּנוֹת לְלֹא אִמָּן.

אֵיךְ יִשָּׂא הָעֹל, וְהוּא לְבַדּוֹ, וְאַלְמָן.

עֵץ חַיִּים, אֹור לְחַיֵּיהֶן, וְקוֹלוֹ זָב:

״טוֹב הַשֵּׁם לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל מַעֲשָׂיו״,

יוֹם לְיוֹם קוֹלוֹ חָשַׁךְ, דָּעַךְ וְנִשְׁבַּר,

הָלַךְ לְקוֹשֵׁשׁ מִחְיָה, מֵת בַּמִּדְבָּר.

לֹא מָצָא דַּרְכּוֹ, חָשְׁבוּ שֶׁקּוֹשֵׁשׁ בְּשַׁבָּת,

אָמְרוּ הָעֵדָה: אֵין רוּחַ בּוֹ, בַּעֲווֹנוֹ אָבַד.

הַבָּנוֹת מְקוֹנְנוֹת, מִקִּנָּן קָרְעוּ רָקִיעַ וְחֶלֶד.

מְתַנָּה נֹעָה: ״אֵלִי, הַאִם תִּכְבֶּה הַגַּחֶלֶת?״.

הֶעָנָן וְהָאֹהֶל, זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ. פָּנָיו שְׁכִינָה.

תְּבַקֵּשְׁנָה צֶדֶק לַאֲבִיהֶן, כְּבוֹדוֹ בֶּאֱמוּנָה.

״לְבַל יִמָּחֶה שְׁמוֹ״, חָגְלָה וְתִרְצָה עֲרוּכוֹת,

״נַחֲלָה וִירֻשָּׁה״, מַחֲלָה וּמִלְכָּה דְּרוּכוֹת.

הָאֹהֶל יַאֲרִיק בְּרָקִים, תַּנּוּר אֵשׁ וְאוֹרוֹת.

קוֹל מִשָּׁמַיִם: ״כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹות״.

בָּבוּאַת אַבָּא בָּעֲרָפֶל הַנּוֹפֵל, נָגְהוֹ חוֹלֵם:

״נֵדֶר בְּנוֹתַי לוֹחֵם, בֵּיתִי לֹא מִתְיַתֵּם״.

חָמֵשׁ בָּנוֹת, הִלָּה בְּאָהֳלָן, פְּתִיל תְּכֵלֶת:

״צֶדֶק לָאָב, לְעַמֵּנוּ, לֹא תִּכְבֶּה הַגַּחֶלֶת״.