פרופ'משה צפור, אוניברסיטת בר-אילן
* פרופ'יהושע גתי כתב: "הפרשה גם מעלה סוגיה הרמנויטית מעניינת: מה קרה שם? הכתוב מקמץ ולא מבהיר חד וחלק [...] הכלל הפרשני שעמד כאן לפני הוא התעמקות בקונטקסט: על מה מדובר בהמשך, על מה מזהיר הכתוב, ונראה שמדובר בעניין הקשור ביין, בשכר, ובעניין של קדושה וטהרה".
תגובתי: אני מפקפק בהצעה, שנכנסו שתויי יין למשכן, כי מעשה כזה אינו ראוי להיקרא "אש זרה". “וַיִּקְח֣וּ... אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ... וַיַּקְרִ֜בוּ ...אֵ֣שׁ זָרָ֔ה” (וי’ י’, א) זהוהחטא. ראוהמבחןשמציעמשהלעדתקורח, לראותבמיבוחרה'. ממשאותןהלשונותכמובסיפורשלנו. "וְאֵ֥שׁ יָצְאָ֖ה מֵאֵ֣ת ה'וַתֹּ֗אכַל אֵ֣ת הַחֲמִשִּׁ֤ים וּמָאתַ֙יִם֙ אִ֔ישׁ מַקְרִיבֵ֖י הַקְּטֹֽרֶת" (במ’ ט”ז, לה), אלהשלאהיומורשים, ואםכןהקטורתשלהםהיא"אשזרה", ועונשםזההלעונשםשלבניאהרן. ושימולב: בקורבןהלגיטימיהמוזכרקודםלמעשהשלבניאהרןישאותהלשון: “וַתֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מִלִּפְנֵ֣י ה’ וַתֹּ֙אכַל֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ אֶת־הָעֹלָ֖ה וְאֶת־הַחֲלָבִ֑ים וַיַּ֤רְא כָּל־הָעָם֙ וַיָּרֹ֔נּוּ וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶֽם” (וי’ ט’, כד).אנונזכריםבאירועאחרשבוירדהאשמןהשמיםואכלהאתהקורבן, והעםראהוהריע: ”ה’ ה֣וּא הָאֱלֹהִ֔ים ה’ ה֥וּא הָאֱלֹהִֽים” (מל”אי”ח, לט) - מעשהאליהובהרחורב. הדבריםברורים. העלוקטורתלאמורשית.
ענייןייןושכר, שהמדרשכדרכודורשבעניינוסמיכותפרשיות, כלומר: דברהנכתבאחרדברהואכביכולקשוראליוקשרענייני. [1] שנכנסו (נדבואביהוא) שתוייייןלמשכן – איןזהאלאדרשבגללהמתודהשלהדרשן. אנונזכריםבחנה, שגוערבהעליעלהתנהגותגסהכזו: “וַיֹּ֤אמֶר אֵלֶ֙יהָ֙ עֵלִ֔י עַד־מָתַ֖י תִּשְׁתַּכָּרִ֑ין הָסִ֥ירִי אֶת־יֵינֵ֖ךְ מֵעָלָֽיִךְ” (שמ”א א’, יד).זהאינופשט. מטעםכלשהובמעשההעריכהזיווגונושאזהשלחילולהקודשעםמעשהנדבואביהו.
* גברת שולה לויטל כתבה: "שמעתי פעם מי שהציע, שנדב ואביהו 'לקו'בעודף מוטיבציה (הביאו לאל גם מתנה אישית בבואם להיוועד באוהל מועד?) ונשפטו כי חרגו מהתֶלֶם שיש להלך בו על פי ההלכה. עד כמה שהבנתי נאסר על הוריהם להתאבל. כשהקשיתי על כך השיבה לי יונה ארְזי, שעל פי תרגום ה-70: 'ויידום אהרון'משמעותו: ליבו דימם בקרבו."
* גברת שולה לויטל כתבה: "שמעתי פעם מי שהציע, שנדב ואביהו 'לקו'בעודף מוטיבציה (הביאו לאל גם מתנה אישית בבואם להיוועד באוהל מועד?) ונשפטו כי חרגו מהתֶלֶם שיש להלך בו על פי ההלכה. עד כמה שהבנתי נאסר על הוריהם להתאבל. כשהקשיתי על כך השיבה לי יונה ארְזי, שעל פי תרגום ה-70: 'ויידום אהרון'משמעותו: ליבו דימם בקרבו."
תגובתי: תרגוםהשבעיםל"וידםאהרן"הואκαὶ κατενύχθη Ααρων.המילההמורכבתהיווניתלתרגוםמילת“וידם”כוללתמרכיבשל"דקר", ולכןישהמחזיקיםבתרגוםחוזרלעברית - "אהרןנדקרבלבו". אךמילהמורכבתאינהסךכלמרכיביה, וכמובכימיההיאעשויהליהפךלמשהואחר. לפישימושיושלהפועלהזהבתרגוםהשבעיםעולהשהואבעלהוראהדומהלשורשיםהעברייםנד"םודמ"םעלכלגווניהם.
* גברת שולה לויטל כתבה: "...הסבלנות והסובלנות שלי פוקעות כאשר האל שלנו הוא אל צבאות, נוקם ונוטר, עד בוא חז"ל לרככו... כשהייתי בת 9 חזרתי מבית הספר והכרזתי: אני כבר לא משתפת פעולה עם מי שגרם למשה להכות בסלע כדי שיהיה לו תירוץ להענישו. חלפו 63 שנים ואני עדיין כך".
* גברת שולה לויטל כתבה: "...הסבלנות והסובלנות שלי פוקעות כאשר האל שלנו הוא אל צבאות, נוקם ונוטר, עד בוא חז"ל לרככו... כשהייתי בת 9 חזרתי מבית הספר והכרזתי: אני כבר לא משתפת פעולה עם מי שגרם למשה להכות בסלע כדי שיהיה לו תירוץ להענישו. חלפו 63 שנים ואני עדיין כך".
תגובתי: אשר לחטאם של משה ואהרן אני מרחיב במקום אחר, ועיקרו של דבר אני מצדד באלה המבארים שהחטא היה במילה "נוציא" - ומשתמע אולי שזהו מעשה מגי של משה, בכוחו העצמי. הוא מוציא מים. הוחמצה ההזדמנות לעם כולו להכיר שמוציא המים הוא ה'. "לא האמנתם... להקדישני לעיני בני ישראל" (במ'כ', יב) - לא הבאתם לידי כך שהעם יאמין (פועל קאוזאטיבי). ואגב, עונשם של משה ואהרן היה רק בזה, של ייכנסו לארץ, ורק בשל כך היה עליהם למות לפני הכניסה לארץ. תפקידם עלי אדמות הסתיים. [2] במהחטאוערואונן? ער - איןהכתובמספר; אונן– הכתובמפרש: שמנעצאצא-יורשלאחיוהמת, וכךגרםשיימחהשמו (כנגדזהישחוקהייבום). במהחטאצלפחד ("כיבחטאומת", במ'כ"ז, ג)? לאמפורש. וכנגדר'עקיבאשקבעשהואהיהאותומקושש"במדבר" (במ'ט"ו, לב-לו; וגזרגזרהשווהעםדבריבנותצלפחד, "אבינומתבמדבר", כ"ז, ג), השיבר'יהודהבןבתירה: ביןכךוביןאתהעתידליתןאתהדין; אםנכוניםדבריך - אתהמעזלגלותאתמהשהתורהרוצהלהסתיר; ואםאתהטועה - הנךמוציאלעזעלאותוצדיק (=צלפחד); ראוספריבמדברקי"ג.[3] גםחטאםשלאנשיסדוםובנותיה, שבגללונידונולחורבןטוטאלי, אינומפורשבתורה. הצעתהסברלחטאםישביח'ט"ז, מט.
הערות
[1] כך, עלפימתודהדרשניתזו, מותשרההיהממשעםשובאברהםמןהעקדה, ולפיכךמסיקהדרשןכייצחקבעתניסיוןהעקדההיהבן 37; עשואתהחשבון! ואזגםנולדהרבקה. ואםכןבעתנישואיההייתהבתשלוש. שוב, עשואתהחשבון. לאקטינהאלאקטנטינה. ועדכמהזהתואםאתהמסופרבפרקכ"ד. שוובנפשכםאתהבתאואתהנכדהשלכםבגילכזה! לחכימא...
[2] כאמור, אנימאריךבזהבמקוםאחר, והערתוהסרקסטיתשלשד"לבענייןזהעלריבויההצעותלתאראתהחטאהאחדהזהשלמשה (ראופירושועלהתורה, מהד'שלזינגרתשכ"ו, עמ' 472) מלמדתדברמה. ואגב, איןצורךלהיאחזב"הכשלתם"המכוונת (כביכול !) שלמשהואהרןכדילהענישם, כדילכעוסעלהקדושברוךהוא. ודילחכימא...
[3] ר"יבןבתירהעצמוכותב, שצלפחדמןה"מעפילים"היה (במ'י"ד, מ-מה). זהוסוגאחרלגמרישל'חטא'; ואיןעלבנותיולהתביישבו.