על קהלת בסוכות

פרופ'משה ציפור, אוניברסיטת בר-אילן

בחלק מעדות ישראל (בעיקר בקהילות אשכנז) נהוג לקרוא את ספר קהלת בבית הכנסת בחג הסוכות. יש הקוראים אותו כל אחד לעצמו, ויש נוהגים שאחד קורא לכולם, יש הקוראים מתוך ספר מודפס ומנוקד, ויש המקפידים לקרוא מתוך מגילה כשרה, הכתובה בדיו על עור בהמה, בדומה לספר תורה, ויש שאף מקדימים ומברכים "על מקרא מגילה"ו"שהחיינו". בימינו רווח המנהג לקרוא ספר קהלת בשלמותו בשבת של סוכות, בין שהוא יום טוב ובין שהוא חול המועד. 

המקור לקריאת קהלת בסוכות נעלם מאתנו. ידוע לנו בבירור על מנהג זה רק החל מתקופתו של רש"י, מתוך מחזור ויטרי של ר'שמחה, תלמידו של רש"י. במסכת סופרים - שהוא חיבור מתקופת הגאונים - במהדורה שנדפסה יחד עם התלמוד הבבלי (בפרק יד), מסופר על מנהגי הקריאה של אסתר, רות ושיר השירים, ומתוארת קריאתן חלקים-חלקים במוצאי ימי החג או אף במוצאי השבתות הסמוכות להם. ספר קהלת לא נזכר כאן. ואילו במהדורתו של היגער מצוטטים מקורות (ביניהם ה"מרדכי"למגילה סימן תשפ"ג), המוסיפים גם את ספר קהלת. עם זאת, במסכת סופרים מדובר רק בנוסח הברכה שיש לומר לפני הקריאה בספרים אלו, שהיא "על מקרא מגילה", ולא "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לקרות בכתבי הקודש"הנאמרת לפני הקריאה בספרים אחרים מן הכתובים, ואין ציון מועד מסוים לקריאת מגילה זו או אחרת. יתר על כן, נאמר שם במפורש שלפני קריאת מגילת אסתר צריך להזכיר "זמן" (דהיינו ברכת "שהחיינו... והגיענו לזמן הזה"), מה שמלמד שקריאת מגילה זו היא במועד מוגדר, ולא נאמר שיש להזכיר "זמן"בעת קריאת מגילות אחרות. מכך אפשר אולי להסיק, שאין מדובר במנהג של קריאת מגילות אלה פעם בשנה במועדים מוגדרים (ראו גם בבלי שבת קטז ע"ב, שם נשתקף מנהג קדום של קריאה בכתובים בשבתות).

במשנה (מסכת מגילה) מדובר בחובת קריאת מגילת אסתר בפורים. קריאת איכה בתשעה באב קשורה בוודאי גם לכך שאסור ביום זה ללמוד תורה המשמחת לב, או לקרוא בנביאים ובכתובים, חוץ מאשר בספרים ה"רעים", כמו איכה ואיוב. כיוון שביום זה האסור בתלמוד תורה המשמחת לב קראו באיכה, הפך הדבר למנהג של קבע. קריאת רות בשבועות, זמן מתן תורתנו, בוודאי קשורה בהצטרפותה של רות לעם ישראל, "עמך עמי ואלוהיך אלוהי" (רות א, טו; הגם שלא זה היה המניע העיקרי של רות בלכתה עם נעמי לארץ יהודה). גם הציון של תקופת קציר שעורים וקציר חיטים כזמן התרחשותם של כמה אירועים בסיפור (שם א, כב; ב, כג). קושר את רות החג השבועות שהוא חג "ביכורי קציר חטים" (שמות לד, כב). ואם כן, כדרך שקוראים בתורה או מפטירין בנביא מעניין היום, כך גם קוראים בכתובים מעניין היום. אפשר שבשל כך נולד הנוהג לקרוא את הספר המדבר על התקופה שבה "הגשם חלף הלך לו, הנִּצָּנים נראו בארץ" (שה"ש ב, יב) ברגל שנחוג "במועד חודש האביב" (שמות לד, יח ועוד). 

פחות ברור הקשר של קהלת לסוכות. ואולי משום שלא היה עדיין ספר מן הכתובים מיוחד לקריאה בסוכות, נבחר לצורך זה ספר קהלת. ושמא היפוכו של דבר: במהלך הדורות נתפסו "חמש מגילות"כקבוצה משותפת, מצאו לקהלת מועד שעדיין אין לו "מגילה": חג סוכות.

במחזור ויטרי (עמ' 441-440) מוזכר הקישור עם הפסוק "תן חלק לשבעה וגם לשמונה" (קהלת יא, ב), אשר בבבלי עירובין (מ ע"ב) נדרש לעניין שבעת ימי פסח ושמונה ימי החג (סוכות; במחזור ויטרי: שבעת ימי החג ושמיני של חג), ואפשר שמנהג הקריאה בקהלת בסוכות, קשור בחיוב למלא נדר עד הרגל. שכן הברייתא קובעת, שכל המאחר לשלם נדרו עד אחרי הרגל הסמוך עובר בעשה, ואם עברו שלושה רגלים – ולדעת כמה מן התנאים, עד שיעבור מחזור של פסח, שבועות וסוכות, בסדר זה - ולא שילם נדרו, הרי הוא עובר על דברי התורה "כי תדר נדר... לא תאחר לשלמו" (דברים כג, כב; ראה בבלי ראש  השנה ד ע"א–ע"ב). בספר קהלת יש פסקה ארוכה אשר מזרזת לשלם את הנדר ללא דיחוי, ומזהירה את המחלל דברו מפני עונש (קהלת ה, א-ה). בספרות חז"ל נאמרו דברים חמורים ביותר על אי-קיום נדרים; ראו למשל שבת לב ע"ב. אפשר שבתחילה קראו מתוך ספר קהלת חלק זה העוסק בנדרים ועוד כמה חלקים עמו (שכן יש בספר חלקים בעייתיים, מהם כאלו שבגללם אף ביקשו - לפי עדותם של כמה מן החכמים - לגנוז את הספר; ראו למשל שבת ל ע"ב),[4] ובתקופה מאוחרת יותר עברו לקרוא את כל הספר כולו. 

במחזור ויטרי מוזכר קשר אחר בין קהלת לסוכות: המונח "קהלת"קשור עם המסופר במלכים-א ח, א-ג: "ויקהלו אל שלמה כל איש ישראל בירח האיתנים בחג, הוא החודש השביעי" ("חג"סתם במקרא הוא סוכות). אפשר גם שהמונח הזה נתפש כקשור לקריאתו במעמד "הקהל", בהתכנס כל העם במועד חג הסוכות מקץ שנת השמיטה אל המקום אשר יבחר ה', ושם קראו באוזניהם את דברי התורה (דברים לא, י-יג).[5]

נאמרו גם טעמים אחרים לקריאת קהלת בסוכות דווקא, וביניהם: "ושמחת בחגך... שבעת ימים תחג לה'א-להיך... כי יברכך ה'א-להיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידך, והיית אך שמח"נאמר בקשר עם חג הסוכות, שהוא  הזמן של "באספך מדגנך ומיקבך" (דב'טז, יג-טו). בעת כזו מתאים לקרוא בספר הממתן את רגשות השמחה, שהאדם עלול להתמכר לה. וכך אומר הקהלת, זה אשר היה מלך על ישראל בירושלים... וכל אשר שאלו עיניו לא אצל מהן (קהלת א, יג; ב, ד-י); "ולשמחה מה זו עושה?" (שם ב, ב).[6]

אכן, מבחינת תכניו ורעיונותיו זהו ספר כלל לא קל ואף מעורר פולמוס. בשל כך היו מחכמי ישראל שאמרו שספר קהלת אינו במעלתם של כתבי הקודש (משנה עדויות ה, ג; ידים ג, ה), ומשום כך אין מן הראוי ללמוד בו. אבל נמצאו בו דברים טובים (כגון חתימת הספר) שהכשירו אותו להיכלל בכתבי הקודש,[7] וגם נמצאו דרכים ליישב את הקשיים שבו (ראו שבת ל, ע"ב; אבות דר'נתן א', ד). 

הערות

1  במשנה ובתלמודים נתייחד המונח 'מגילה'לספר אסתר. המונח מגילה קצת מוזר, שהרי אין הוא מתייחס כלל ועיקר לתוכן של הספר (של כל חמשת הספרים המכונים כך) אלא לצורתו החיצונית – ספר נגלל, אך בזה אינו שונה מכל ספר אחר שנכתב על יריעה. ואדרבה, המונח הזה אינו נזכר בתנ"ך ביחס ל'חמש המגילות'אלא בירמיהו לו, בקשר לקובץ מקיף של דברי נבואתו;  ביחזקאל ב-ג, ביחס למגילה חזונית, הכתובה פנים ואחור, וכן בזכריה ה, א-ב, הרואה בחזונו מגילה עפה ומידותיה עשר על עשרים אמה. 

2  כך בכתר ארם צובה. זהו גם הסדר המופיע בבבא בתרא יד ע"ב, אלא שם אינם מופיעות ברצף אחד, אלא בתוך שאר ספרי הכתובים, המסודרים כולם בסדרם הכרונולוגי. קרוב לזה הסדר בתרגום השבעים ובוולגטה, אלא שאצלם חמש המגילות משולבות בתוך שאר ספרי נ"ך, וכל הספרים הללו נחלקים בדרך אחרת: ספרים היסטוריוגראפיים, הכוללים את נביאים ראשונים ורות (לאחר שופטים), את דברי הימים ועזרא ונחמיה ועמם אסתר; ספרי החכמה (ועמם קהלת) ושירה (ועמם שיר השירים), וספרי הנבואה (ועמם דניאל, ואל ירמיהו מצורפת מגילת איכה). ונראה שגם זו הייתה מסורת יהודית; אך מאוחר יותר שולבו בתרגום השבעים כמה חיבורים הנודעים לנו בשם 'ספרים חיצונים'. בכתר ארם צובה ספר דברי הימים פותח את ספרי הכתובים.

3  וכך נדפס במהדורת קורן ובמקראות גדולות – הכתר, בעריכת מנחם כהן, רמת-גן תשע"ב. 

4  "שדבריו סותרים זה את זה". ראו בהרחבה אבן-עזרא בפירושו לקהלת ז, ג, ושם הרבה דוגמאות לזה. בויקרא רבה כ"ח ובמקבילות נאמר בצורה מפורשת יותר: "שדבריו נוטים לצד מינות", ובשל כך ביקשו חכמים לגנוז את הספר; הדוגמאות המובאות שם אינן החריפות ביותר. ראו עוד בהרחבה: מ'זר-כבוד, קהלת (בתוך: חמש מגילות, "דעת מקרא"), ירושלים תשל"ג, עמ' 24 -39; וכן ט'הורוביץ, התנ"ך כמאור וכמראה, חיפה תשע"א, עמ' 17 -45.

5  ראו ספר המנהיג לר'אברהם ברבי נתן הירחי, מהד'יצחק רפאל, ירושלים תשל"ח, הלכות החג סימן נז. לפי ההלכה בחז"ל המלך הוא הקורא.

6  גם זה אחד העניינים ש"דבריו סותרים זה את זה".

7  פתרון מחודד מאוד הציע שד"ל בצעירותו, כפי שהעיד בעצמו (ראו: ש"ד לוצאטו, מחקרי היהדות, כרך א, חלק א, וורשה תרע"ג, "דברי קהלת – הקדמה", בעמ' 67–68). מאוחר יותר חזר בו (ראו: ש'ורגון ומ'צפור, "התופעה של 'תיקון סופרים' / 'כינה הכתוב לפי תפיסת שד"ל'", מנחת ידידות והוקרה לאלעזר טויטו, עיוני מקרא ופרשנות ח (תשס"ח), בעמ' 667 -669.

תמונה: 

על קהלת: