בין הדמויות המקראיות אשר לקו בצרעתניתן למצוא גם את גיחזי, נערו של הנביא אלישע.
דמות שולית זו מופיעה בשלושה סיפורים בתוך מחזור סיפורי אלישע, וביניהם סיפור ריפויו של נעמן (מלכים-ב, ה, א-כז). בחלק הראשון של סיפור זה מרפא אלישע את נעמן, שר הצבא הארמי, מצרעתו על ידי טבילה בירדן. בחלק השני מסופר כיצד מבקש גיחזי להשיג בערמה את השכר על ריפוי זה בראותו כי אדונו, אלישע, מסרב לקבל שכר על הנס שחולל. גיחזי עוקף את סמכותו של אלישע ומנסה להוציא מידי נעמן במרמה את שכר הריפוי. לאחר מעשה מנסה גיחזי להתחמק ומשקר לאדוניו, "לא הלך עבדך אנה ואנה" (פסוק כה), אך אלישע חושף את פשעיו ומעניש אותו: "... וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך לעולם, ויצא מלפניו מצורע כשלג" (פסוק כז).
 |
| מי הירדן |
בתלמוד הבבלי (סנהדרין קז ע"ב) מופיעה מסורת המבקרת את יחסו של אלישע אל נערו (הנוסח צונזר בדפוסים, והושלם על פי כתבי היד של התלמוד): "תנו רבנן, לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, לא כאלישע שדחפו לגיחזי בשתי ידיו ולא כיהושע בן פרחיה שדחפו לישו הנוצרי בשתי ידיו". מסורת זו מדברת בשבח הסובלנות ובגנות הגישה הקפדנית כלפי תלמיד סורר, שמיצגיה כאן הם הנביא אלישע מכאן והחכם יהושע בן פרחיה מכאן, והיא מבקשת להתריע מפני התוצאות השלילית שעלולה לגרום הגישה הקפדנית. גיחזי נזכר כאן כתלמידו של אלישע, והוא מושווה לתלמיד מפורסם יותר שסרח: ישו הנוצרי. (לצורך עיוננו נתעלם מן הקושי שבקישור בין ר'יהושע בן פרחיה, חכם בן המאה השנייה לפנה"ס, לבין ישו).
אין זה המקור היחיד הרואה בגיחזי מעין תלמיד חכמים שסר מדרך הישר. התלמוד הירושלמי (סנהדרין, י, ב [כט ע"ב]), מספר (הדברים מובאים בתרגום מארמית): "גיחזי אדם גיבור בתורה היה... בשעה שהיה אלישע יושב בלימודו היה גיחזי יושב לו על הפתח והתלמידים רואים אותו ואומרים: גיחזי לא נכנס ואנו ניכנס?! והיה לימודו [של אלישע] נאמר ואיש לא נהנה כלום. כיוון שנתרחק [גיחזי] מה כתוב? 'ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה נא המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו' (מלכים-ב ו, א), לא הכיל המקום את התלמידים הרבים שהיו שם". על פי מדרש זה, הרחיק גיחזי את התלמידים מבית מדרשו של אלישע וגרם לאיבוד דברי תורה. דבר זה נלמד מתוך סמיכות העניינים שבין קללתו של אלישע את גיחזי לבין תלונת בני הנביאים על כך שהמקום צר להם. חז"ל מקשרים בין שני האירועים בעזרת הסיפור שהובא לעיל: מדוע נעשה המקום צר לפתע? כנראה גרם לכך גירושו של גיחזי.
נראה כי קיימות שתי מטרות עיקריות להצגתו של גיחזי כ"גיבור בתורה": האחת - קירובו לעולמם של חז"ל. לעיתים קרובות מתארים המדרשים את הדמויות המקראיות כעוסקות בתורה ומקיימות מצוות, וכך נמצא את יעקב אבינו לומד בבית מדרשם של שם ועבר ואת דוד המלך עומד בראש בית דין ועוסק בהלכות טומאה וטהרה. המטרה השנייה - הדגשת חטאו של גיחזי ומתן נימוק לעונשו הכבד. אילו מדובר היה בנער פוחז - ניחא, אך כאשר החוטא הוא אדם גדול בתורה יש לדקדק עמו כחוט השערה.
מתוך: א'שנאן (עורך), י'זקוביץ וד'פרוינד, נהרדעה - דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, תזריע - מצורע (תשס"א 2001)