על הסרט ״חמדה״: אהבה פורחת באקלים מיימי ואפרפר

׳חמדה׳ הוא סרט שאין בו מרוצי מכוניות, שירותים חשאיים, פושעים בינלאומיים, קרבות אגרופים ואקדחים, בלשים עזי נפש ונופים עוצרי נשימה. שני גיבוריו רחוקים ת״ק פרסה מאידאל היופי הצרכני שעולם הקולנוע והפרסומות סוגד לו. אין בו יפיפיות עם נכסים ביולוגיים מרשימים וגם גיבורו הראשי, ששי (שחקן האופי ששון גבאי), אינו בדיוק תואם 007 שובר הלבבות. גיבוריו הראשיים הם גבר בן 73 ובת זוגו, שהיא בראשית העשור השישי לחייה, וסצינות הקלוז-אפ חושפות ללא רחם את האותות שהזמן חרץ בבשרם המזדקן.

טיפין-טיפין מטפטף הבמאי שמי זרחין טיפות מידע על הדמויות, עברן והקשרים ביניהן. משחק הגילוי והכיסוי שהוא משחק עם הצופים יוצר מתח מתמיד בעלילה, וחלק מהמידע נשאר עלום גם בתום הסרט.

אפי חיה עם גבר שמבחינת גילו יכול היה להיות אביה, ובעברה קיימה יחסים אסורים עם נער שמבחינת גילו יכול היה להיות בנה. אין בחייה בן זוג משכבת הגיל שלה ואין לה סיכוי לבן ביולוגי משלה, הן מפאת גילה והן מפאת העובדה שהגבר הקשיש שבחרה לחלוק איתו את חייה ואהבתה עבר ניתוח פרוסטטה שהסתבך ומנע ממנו תפקוד מיני רגיל.

בני הזוג עובדים בפרך כדי לסייע לבנו של ששי שנמלט לבריסל מפני נושים שתובעים ממנו חובות הימורים. כל אחד משניהם מחזיק בשלוש עבודות: בביתם הם מייצרים כיסונים עבור מסעדה מקומית (אחר-כך מתברר שבעל המסעדה נתן להם את העבודה מרחמים, ויכול היה להשיג כיסונים תעשייתיים בעלות נמוכה יותר), בנוסף לכך ששי עובד כשומר בספריה בחצי משרה, ובפינוי מכולות למחזור בקבוקי פלסטיק. אפי עובדת גם בטיפול בהידרותרפיה בבריכה הטיפולית וכמדריכת מוסיקה במתנ״ס הקטן המתמודד עם מצוקה תקציבית מתמדת.

בני הזוג מתגוררים בישוב גלילי דל שבו הם עובדים עם ערבים וערביות ומקיימים איתם יחסי עבודה ענייניים ושלווים. ערבית היא שפת האהבה של ששי, וביטויים  כמו יא רוחי, יא עיני, מתגלגלים ברוך על לשונו. הסרט שם בפי אחת הדמויות הערביות את ההערה ״לקחתם מאתנו את הכל״. נכדו של ששי הגיע לארץ כדי להתגייס לצבא אך חזר בו ושב לבריסל כדי לתמוך באביו המסובך בחובות הימורים. בבריכה הטיפולית פוגשת אפי את ׳גיבור ישראל׳ שעימו קיימה יחסים אסורים בהיותו נער. הגיבור הפצוע הזה מתגלה כדמות מטרידה, אלימה ודוחה. לאור כל זאת אולי לא תהיה זו תעוזה פראית לחשוב, שמבחינה אידאולוגית-פוליטית יוצר הסרט איננו מחסידיה הנלהבים של מפלגת ״עוצמה יהודית"...

תושבי אותו ישוב קטן הם האזרחים השקופים של המדינה. אנשי עמל ללא אופק כלכלי יציב. אנשים פשוטים ללא כישורי-על מבריקים ויכולת להשתחרר ממלכודות העוני. בשתי סצינות הצופים רוצים כבר לצעוק: למה אתם לא לוקחים לטיפול רפואי את הילד שבלע מטבע? מדוע אתם לא לוקחים לטיפול רפואי את הנכד שסבל מהיפותרמיה? קיומה של עזרה רפואית מקצועית היא מעבר לאופק של הדמויות בעלילה והן מתמודדות עם מצבי החירום הרפואיים בכוחותיהן הדלים.

הסרט מתעניין במיניות, אך היא מוצגת לרוב כעלובה, אומללה או דוחה. כך סצינות העירום הרבות, כך פירוט בעיות הפרוסטטה של ששי, כך המציצנות של ששי ואפי, המציצים (כל אחד בנפרד ובהזדמנות אחרת) בגניבה בין החרכים שבחלון  הקטן של הבית בפעילותו המינית של נכדם וחברתו.

הסרט מרובה מים. יש בו סצינות של גשם זלעפות, של התרחשויות בבריכה הטיפולית ושל מקלחות משותפות של זוג האוהבים. אבל בתוך הקור המיימי הזה מחממת את הלב האהבה הגדולה בין אפי וששי, הגוברת על כל האפרוריות והקשיים של חייהם.

שם הסרט ׳חמדה׳: ניתן לבטא אותו במלעיל - כשם פרטי, שמה של הנערה החיננית שהנכד ההורמונלי פוגש בשדה התעופה ומיד מתידד איתה, מה שמספק סיום מחוייך לסרט. וניתן לבטא אותו במלרע, שזו אמירה מתפלמסת עם ״לא תחמוד״ של עשרת הדיברות. ששי שואל-מתריס במפגש עם המרצה לתנ״ך בספריה - מדוע כתוב ״לא תחמוד״? ושאלת החמדה היא השאלה הפילוסופית שהסרט מעורר וכל אחד מהצופים מתמודד איתה בתוך תוכו.

לסיום, סרט איכות משובח. רוצו!